מיניות בקרב ילדים

הורים מודאגים רבים שואלים אותי שאלות שונות בקשר למיניות אצל ילדיהם, להתנהגות מינית מותאמת או שאינה מותאמת אצל הילדים וכיצד יש לפעול בכל גיל. אספתי כמה מהשאלות שחוזרות על עצמן.. להלן מעט מידע כללי שאולי יעזור. לכל שאלה או התייעצות ניתן לפנות אלי ואשמח לסייע.

שלבי ההתפתחות המינית:

התפתחות המיניות והתנהגות מינית בריאה קשורות להתפתחות פיזיולוגית-הורמונלית, נפשית, חברתית והשפעת המשפחה. עם זאת ניתן לאפיין את השלבים הבאים:

שלב א': גילאים 0 – שנתיים

ההתפתחות המינית הביולוגית מתחילה במהלך ההריון. מערכת המין מתחילה להתפתח אצל בנים באמצע ההיריון. זקפה מתחילה להופיע בסביבות גיל 16 שבועות, עד גיל 7 או 8 חודשים בנים מגלים את הפין שלהם. בנות מגלות את הפות חודשיים מאוחר יותר. תינוקות בנים מקבלים זקפה מספר פעמים במהלך היום או בשעת השינה, לפחות 3 פעמים בלילה. נרתיק הבנות מתלחלח בערך באותה תדירות. מבחינה דינמית הרי שהשנה הראשונה מאופיינת בהתפתחות על בסיס החושים. להנאה החושנית של ההורים מהטיפול בתינוק יש משמעות והיא משליכה על היכולת ליהנות מחושניות מאוחר יותר בחיים.

בשנה השנייה מתחיל התינוק להתמודד עם הצורך לשלוט בכל דבר - בדחפי החיפוש והחקירה, בכעס, בקנאה ובסוגים שונים של סיפוקים מיניים. זוהי מיניות אשר "נדחפת מבפנים" ואינה תלויה בסביבה- באימפולסים מולדים. הפנטזיות המיניות אינן מודעות כלל.

שלב ב': שנתיים עד חמש

ילדים בגילאים אלו סקרניים ביותר בנוגע לגופם ולגופו של בן/בת המין השני. הם מחפשים הזדמנויות לגעת באיברים מוצנעים של עצמם ושל אחרים, לומדים את שמות איברי המין וניתן ללמדם כללים בסיסיים הקשורים בהיגיינה. בשלב זה נלמדים גם מושגים הקשורים ל-פרטיות, גבולות והסכמה. יש עיסוק רב בכל הקשור לצרכים (השלב האנאלי). מבחינה דינמית – לפי פרויד, סביב גיל 3.5 שנים הילדים מתחילים להיות עסוקים מאוד בתחרות. פרויד האמין שבתקופה זו הילד נמשך לאמו, מתאכזב שאין לה פין ואילו הבת מנסה להתנער מהזדהות עם אמה ולרצות את קרבתו של האב. זו תקופה של תחרות בין האב לבין הבן ובין האם לבין הבת – ברמה לא מודעת – אך נחווית על-ידי הילדים. כפתרון לקונפליקט – הבן מקבל עידוד להתרחק מאמו (הפיצול שבין מין לבין אהבה) והבת מקבלת עידוד להתקרב לאמה ולהיות דומה לה.

ההבנייה של המיניות מתרחשת כבר בשני השלבים הראשונים של החיים, ובאה לידי ביטוי כבר באופן בו מטפלים ההורים בתינוק הקטן, המידה בה הם חווים את הטיפול בו כחוויה חושנית, ההתייחסות לשלב השליטה בצרכים והאופן בו מתייחסים בהבנה לסקרנות כלפי הגוף ומכלול איבריו.

שלב ג': שש עד תשע שנים

בגילאים אלו ממשיכים הילדים לגעת וללטף את איבריהם המוצנעים, רבים מאוננים, אך משתדלים לעשות זאת בצנעה. העניין בגוף הזולת ממשיך להתקיים, אך הוא משתנה מסקרנות למשחקים כמו 'רופא' או 'תראה לי ואראה לך'.

בתקופה זו אפשר לראות בנים שמתחילים להשוות את איבר מינם, וילדים רבים מתעניינים מאוד במילים הקשורות למין ובבדיחות גסות. חקירת איברי המין מכוונת לבדיקה בנוגע לשאלות של הריון ולידה.

סביב גיל 9 לערך מתחילים ילדים לחפש אחר מידע אודות מין ופעילויות מיניות, והדבר יתבטא בחיפוש אחר תמונות פורנוגרפיות, דיאגרמות ועוד.

מבחינה דינמית – גיל זה נחשב על-ידי פרויד כתקופת החביון- לכאורה תקופה בה לא רואים סקרנות מינית מצד הילד/ה. אולם, הילדים ממשיכים להתפתח כיצורים מיניים וסקרניים, והזהות המגדרית ממשיכה להתבסס.

שלב ד': גילאי 10 עד 13 שנים

בשלב זה מתחילה ההתפתחות הפיזיולוגית הורמונאלית לבוא לידי ביטוי – בעיקר אצל בנות (גילאי 10-11) ואצל בנים (11-12 – בממוצע). אצל בנות מופיעים ניצני שדיים, מתחיל שיעור בבית השחי ובפות, הפרשה אפשרית בתחתונים וריח מבתי השחי. זאת יחד עם התעגלות הגוף וגדילה בגובה. בממוצע מקבלות הבנות את הוסת הראשונה סביב גיל 12 שנים.

אצל בנים מופיעים שינויים דומים – צמיחה לגובה, שינוי בקול (צמיחת מיתרי הקול), ריח המופרש מבלוטות הזיעה, גדילה של הפין וכיס האשכים, שיעור בבתי השחי וסביב הפין. יתכנו תופעות של קרי לילה עקב גירוי לא רצוני.

האוננות נמשכת בגיל זה והיא התנהגות רגילה מבחינה מינית. בגילאים אלה ממשיכים ביצירת מערכות יחסים עם חברים בני הגיל, ומתחילים להיות מעורבים בהתנהגויות מיניות העלולות לכלול נשיקות, מזמוזים ואפילו חדירה.

הפעילות המינית יכולה להיות הטרוסקסואלית, אך גם עם בני אותו מין.

ממשיכה הסקרנות העזה הבאה לידי ביטוי – בין היתר - בצפייה באמצעי תקשורת פורנוגרפיים.

שלב ה': גיל ההתבגרות – גילאי 13 עד 19

בגיל ההתבגרות בוחנים שני המינים את יכולת התחרות והחיזוק שלהם. הם לומדים להתייחס למתחרים בהגינות, להחזיק בקשר, לשמור על גבולות. המיניות הופכת להיות גם התייחסותית ולא ריאקטיבית ואימפולסיבית בלבד. יש התייחסות לאובייקט. הבנים מאמצים דפוס של כיבוש ואילו הבנות – של פתיינות.

בגיל זה המיניות יוצאת מהפנטיה לפרקטיקה. נוצר דחף לממש את הרצונות והתשוקות המיניות. המתבגר עסוק ביחסי מין והאם נמשכים אלי – או לא. הוא רוצה לקיים יחסים עם הפרטנר הכי טוב בשבילו, ושגם הוא יוגדר כפרטנר הכי טוב.

מהי התנהגות מינית נורמטיבית/חיובית עם התמקדות בגיל הרך בגילאים 3-6 ? ומהי התנהגות חריגה?

בגילאי 2-5, המשחקים המיניים יחשבו כבלתי נורמאליים כשהסקרנות נעשית כפייתית, כשההתנהגות המוצגת היא חיקוי להתנהגות מינית מבוגרת מסוימת (בקשה לנגיעה באברי מין עם הפה או חיקוי תנועות של יחסי מין ולא סקרנות תמימה), או כשההתנהגות כוללת כפייה ופגיעה באחרים, או פציעה ופגיעה בעצמם.

גם בגילאי 6-9 התנהגות תחשב כ'לא נורמאלית', בשלב זה, אם תכלול חדירה, נישוק איברי מין, מגע מיני אורלי, או חיקוי יחסים מיניים של מבוגרים.

בגילאי 10-13 ההתנהגות המינית תחשב כלא נורמאלית אם תכלול יחסים עם ילדים יותר צעירים. בגיל ההתבגרות– התנהגות פתיינית בצורה בולטת אצל נערות, קיום יחסי מין אוראליים ומלאים עם פרטנרים רבים, חוסר קשר עם הבית, חוסר שליטה בדחפים, אי קיומם של גבולות ויכולת איפוק. אצל בנים – הפרדה בולטת בין המין לבין ביטוי רגש, התנהגות כוחנית, צרכנות מרובה של פורנוגרפיה כמודל ליחסים, הליכה לזונות, חיפוש אחר מין מזדמן אצל נערות הנמצאות בסיכון אף הן.

מהן הסיבות היכולות לגרום לילד/ה להתנהג בצורה מינית שאינה טבעית לגילו?

הסיבות כוללות בעיקר חשיפה למיניות באופן שאינו מותאם. זה יכול לכלול פגיעה מינית של ממש, אך גם חשיפה לתכנים דרך האינטרנט באופן שאינו מתווך ע"י מבוגר, או חשיפה לתכנים לא מותאמים בבית- גם בטעות מבלי שההורים ישימו לב. ילד קטן יכול "להציץ" לאחיו הגדול וחברתו, ואם איש לא שם לב דבר זה יכול להוות פגיעה בילד שיפרש את מה שראה באופן לא נכון. הסיבות להתנהגות כזו בקרב ילדים קטנים (עד גיל 9) יכולות להיות לא קשורות כלל לחשיפה אלא לחרדות או פחדים, ליחסים לא תקינים בין ההורים ועוד. בגילאים אלה אוננות היא אמצעי הרגעה טבעי ולכן ילד קטן (מתחת גיל 9) שמאונן למשל בכיתה או לפני אנשים, אין זה אומר שנפגע או שחשוף בהכרח, ייתכן שהוא חרד או חש לא בטוח. לכן יש להסביר לו שמותר לו לעשות זאת אך יש דברים שעושים בפרטיות ולא מול ילדים או אנשים אחרים. במקביל יש לסייע לו ולקבל עזרה כדי לבחון ממה נובעים חרדותיו או מדוע חש צורך להרגיע עצמו כך. בכל אופן אין העניין קשור לדחף מיני, אשר אינו בא לידי ביטוי בגילאים אלו.

במידה ולא מדובר בטראומה וההורים בכל זאת מודאגים לפני פנייה לייעוץ מקצועי איזו שיחה יש לנהל עם הילד/ה? איך להסביר לו מה מותר ומה אסור ולתת לו גם הצדקה לכך שיבין את זה טוב יותר?

בראש ובראשונה ההורים מהווים דוגמא. לכן רצוי שהם ידברו ביניהם ויבררו זו עם זה מה השקפתם באותו נושא, כיצד הם רואים את הפיתרון ועוד. רצוי שיגיעו בשלב ראשון להתייעצות ללא הילד. פעמים רבות התנהגות הילד משקפת דינאמיקה שהוא מפרש באופן לא נכון אך קיימת בבית. חשוב שהילד לא ירגיש אשם או אחראי בלעדי בקשר למה שקרה. הרגשה כזו תהפוך את התנהגותו ל"סוד נורא", הוא יקבע את ההגנות סביב התנהגותו ויהיה פחות גמיש לשינוי. יש לומר לילד את האמת, להראות לו שכל מה שהוא מרגיש (בלי יוצא מהכלל) זה טבעי ולגיטימי, אך יש דברים שמותר לעשות לבד ולא עושים עם עוד אנשים למשל. יש דברים שעושים רק בהסכמה של מישהו אחר ועושים זאת רק בזוג וכיוצ"ב. כל מקרה לגופו- העקרונות המרכזיים: לומר את האמת, לדבר בלי בושה והסתרה שלנו (המבוגרים), לתת לגיטימציה אמיתית לכל רגש שיעלה על מנת למנוע אשמה, אך להבהיר את הגבולות שצריכים לבוא לידי ביטוי בהתנהגות (ולא במחשבות או ברגשות)

האם כדאי לנהל עם הילדים שיחה בגילאים הללו גם אם לא היו עדים להתנהגות מינית של ילדיהם או הילדים איתם הם משחקים כאמצעי מניעה/הסברה?

בהחלט כן. יש להתאים את השיחות לגילאים אך בכל שלב חשוב ליזום שיחות עם הילדים ואף לתווך להם אירועים שרואים בטלביזיה או במחשב. אם הם לא רואים בבית אז הם יראו דרך הנייד של חברים לכיתה. לכן, חשוב שהורה ישב עם בנו/בתו ויסביר לו לאלו סכנות הוא יכול להיות חשוף ומה עליו לעשות באם הוא נחשף.

אם תופסים ילד במהלך חקירה מינית טבעית/אוננות, כדאי להגיד לו להפסיק או שזה יגרום לקונוטציה שלילית עבורו למה שאמור להיות טבעי? מה ההורה צריך לעשות במקרה כזה?

אם הילד מאונן בצנעה, עושה מאמץ להסתיר את המעשה מתוך ידיעה שזה עניין פרטי והדבר מותאם מבחינת הגיל אזי בוודאי שאין לומר לו להפסיק. זה אכן מעשה טבעי, לא מזיק ולגיטימי (כאן קיימות השקפות שונות מבחינה תרבותית-דתית אליהן לא אתייחס כעת, אך כמובן שיש השפעה לנורמות ולמגזר אליהם שייכת המשפחה). בכל אופן יש לאפשר לילד פרטיות, להבין אותו אם לפתע בגיל ההתבגרות הוא נועל את חדרו או סוגר את הדלת, מפעיל מוסיקה וכו'. אין להביכו בכך או לתת לו תחושה רעה. אם ההורה "תפס" בטעות את הילד לא כדאי להתעלם מכך ולעשות כאילו זה לא קרה. זה רק יוצר תחושת אשמה ובושה בקרב שני הצדדים. זו הזדמנות לומר לילד כמה מילים על מיניות, לשאול אותו למשל אם הוא יודע לגבי אמצעי מניעה (בהנחה שהוא בגיל ההתבגרות). אם ההורה התפרץ לחדרו כדאי ורצוי להתנצל שנכנס כך, לומר לו שזה טבעי והכול בסדר. מטבע הדברים שני הצדדים יהיו מעט נבוכים אך התעלמות מהעניין לא תשרת אף אחד.

במידה וילד או ילדה נגעו בצורה שאינה נאותה בילד אחר וזה התגלה להורים..מה עליהם לעשות במצב כזה?

יש לשבת עם הילד ולברר מדוע התנהג כפי שהתנהג. אין להאשים או לכעוס כיוון שזה לא ישרת את המטרה. ייתכן שהילד בעצמו נפגע בעבר ויש לשים לב גם לכך. לאחר שההורים הבינו בדיוק מה קרה באירוע (עובדות, מחשבות ורגשות של הילד- מה קרה? מה חשבתי? למה עשיתי זאת? מה הרגשתי לפני, במהלך ואחרי?) כדאי להתייעץ ביניהם ללא הילד. ניתן גם עם גורם מוסמך. אם תשובות הילד נראות מותאמות (חש בושה ואשמה, זו פעם ראשונה, מסביר עצמו וכו' יש לשים גבולות באופן ברור ולהסביר לילד מדוע מה שעשה כה רציני. בנוסף חשוב לערב את הצד הנפגע- לספר להוריו עם כל הקושי שבדבר, להפגיש בין הצדדים, אם צריך להתנצל ועוד. אם תשובות הילד אינן מותאמות (מסתיר, מכחיש, ממזער, מתפרץ) או שנראה כי המעשה חוזר על עצמו, או שהילד שואב הנאה מעצם תחושת הסוד והכפייה, אז חשוב להתייעץ עם גורם מוסמך ולהפנות בהמשך את הילד לקבלת עזרה. שוב, גם כאן אין לכעוס (הכוונה לצעוק או להפחיד) כיוון שייתכן שהילד נפגע בעצמו ובכל מקרה כעס שיוצא בהתפרצות לא יעזור. ברור שיש להבהיר את הגבול, להביע את האכזבה, ניתן בהמשך "להדק את החגורה" (לבקש מהילד לפרט לאן הולך, עם מי וכו') לפי ראות עיניהם של ההורים.